פתיחת צוואה לאחר פטירת אדם קרוב עלולה לעיתים לגרום להפתעה גדולה. בן או בת שציפו לרשת מגלים שנושלו מהצוואה, ילד אחד מקבל כמעט את כל הרכוש, מטפל או קרוב משפחה זוכה לפתע בחלק משמעותי מהעיזבון, או שמתברר כי זמן קצר לפני הפטירה נערכה צוואה חדשה השונה לחלוטין מצוואות קודמות.
התגובה הראשונה היא לעיתים קרובות: "זה לא יכול להיות מה שאבא רצה" או "אמא לעולם לא היתה עושה דבר כזה".
אלא שתחושת אי-צדק, קשה ככל שתהיה, אינה מספיקה כדי לפסול צוואה.
כדי שבית המשפט יורה על ביטול צוואה או על פסילת הוראה מתוכה, צריך להצביע על עילה משפטית מוכרת ולהוכיח אותה באמצעות ראיות.
ופה בדיוק מתחילה החשיבות של בדיקה משפטית מוקדמת ומקצועית.
מהי התנגדות לצוואה?
כאשר מוגשת לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו קיום צוואה, מי שרואה את עצמו נפגע מהצוואה רשאי, בתנאים הקבועים בדין, להגיש התנגדות למתן הצו.
ההתנגדות מוגשת תחילה לרשם לענייני ירושה. היא צריכה לכלול את טענות המתנגד, את העובדות שעליהן הוא מסתמך ואת המסמכים הרלוונטיים, ולצדה מוגש תצהיר מאומת כדין. כאשר מוגשת התנגדות כדין, ההליך מועבר בדרך-כלל לבית המשפט לענייני משפחה, ושם מתנהל למעשה משפט לכל דבר.
חשוב לפעול במהירות. המועד להגשת התנגדות נקבע במסגרת פרסום הבקשה לצו קיום הצוואה, ולכן מי שחושד שקיימת צוואה בעייתית אינו צריך להמתין עד שהעיזבון יחולק.
אם כבר ניתן צו קיום צוואה, ההליך שונה ומורכב יותר, ובמקרה מתאים יש לבחון הגשת בקשה לביטול הצו.
מתי כדאי לבדוק אפשרות להתנגד לצוואה?
לא כל חלוקה לא שוויונית של הירושה מעידה על צוואה פסולה.
אדם רשאי, ככלל, להחליט למי להוריש את רכושו, גם אם החלטתו אינה מוצאת חן בעיני בני משפחתו.
עם זאת, קיימים סימנים שצריכים להדליק נורה אדומה.
למשל:
• צוואה חדשה שנערכה זמן קצר לפני פטירת המצווה.
• שינוי דרמטי לעומת צוואות קודמות.
• נישול פתאומי של ילד או בן משפחה שהיה קרוב למצווה במשך שנים.
• מצווה שהיה במצב רפואי קשה או שסבל מירידה קוגניטיבית.
• תלות כמעט מוחלטת באדם שבסופו של דבר הפך ליורש המרכזי.
• בידוד של המצווה מבני משפחתו.
• יורש שהיה מעורב ביצירת הקשר עם עורך הדין, בתיאום הפגישה, בהסעת המצווה או במסירת הוראות.
• צוואה שנערכה בסודיות חריגה.
• טעויות משונות בצוואה לגבי בני המשפחה, הנכסים או עובדות בסיסיות בחיי המצווה.
• גרסאות סותרות לגבי האופן שבו נערכה ונחתמה הצוואה.
אף אחד מהסימנים האלה אינו מבטל צוואה באופן אוטומטי. אולם כאשר מספר סימנים מתחברים זה לזה, התמונה עשויה להשתנות לחלוטין.
העילה הראשונה: המצווה לא היה כשיר לערוך צוואה
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה.
אין משמעות הדבר שכל אדם מבוגר, חולה או אפילו מי שסובל מירידה קוגניטיבית אינו רשאי לערוך צוואה.
השאלה היא ממוקדת מאוד:
מה היה מצבו של האדם במועד שבו ערך את הצוואה?
בית המשפט עשוי לבחון, בין היתר, מסמכים רפואיים, אבחונים קוגניטיביים, אשפוזים, תרופות, עדויות בני משפחה, מטפלים ואנשי מקצוע, ולעיתים למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בדיעבד על מצבו של המצווה.
לכן, בתיק שבו נטענת חוסר כשירות, איסוף החומר הרפואי הוא לעיתים אחד הצעדים החשובים ביותר.
העילה השנייה: השפעה בלתי הוגנת
זוהי אחת העילות המרכזיות בהתנגדויות לצוואות.
חשוב להבין: לא כל השפעה היא "השפעה בלתי הוגנת".
טבעי שאדם קרוב משפיע על אדם אחר. ילד המטפל בהורה, בן זוג או מטפל מסור עשויים להיות בעלי השפעה רבה עליו - ועדיין אין בכך בהכרח פסול.
השאלה היא האם ההשפעה הגיעה למצב שבו הצוואה כבר אינה מבטאת את רצונו החופשי והעצמאי של המצווה.
בין היתר נבחנים מצבו הפיזי והנפשי של המצווה, מידת התלות שלו באדם הנהנה מהצוואה, קשריו עם אנשים אחרים, האם היה מבודד והנסיבות שבהן נערכה הצוואה.
לדוגמה, כאשר אדם קשיש וחולה תלוי לחלוטין בבן משפחה אחד, אותו אדם שולט במפגשיו, מסיע אותו, מטפל בענייניו הכספיים ומרחיק ממנו קרובים אחרים - ולאחר מכן נערכת צוואה המעניקה לו את מרבית הרכוש - בהחלט יש מקום לבדיקה יסודית.
העילה השלישית: מעורבות של הזוכה בעריכת הצוואה
סעיף 35 לחוק הירושה קובע מגבלה משמעותית בנוגע למי שהיה מעורב בעריכת הצוואה ומקבל מכוחה טובת הנאה.
הבדיקה אינה מסתכמת בשאלה מי הקליד את הצוואה.
עשויות להיבחן שאלות כגון:
מי פנה לעורך הדין? מי קבע את הפגישה? מי מסר את פרטי היורשים? מי שילם לעורך הדין? מי הסיע את המצווה? מי היה נוכח במשרד? והאם הנהנה היה מעורב בקביעת תוכנה של הצוואה?
לא כל פעולה טכנית של בן משפחה תביא לפסילת הצוואה. הפסיקה בוחנת את היקף המעורבות, טיבה וחומרתה.
אבל כאשר מתברר שהאדם שמקבל את עיקר העיזבון היה גם הכוח המניע מאחורי הכנת הצוואה, מדובר בנתון משמעותי ביותר.
העילה הרביעית: פגמים בצוואה ובאופן עריכתה
חוק הירושה קובע דרכים שונות לעריכת צוואה, ולכל אחת מהן דרישות משלה.
לעיתים מתגלים פגמים בחתימות, בעדים, בהצהרת המצווה או בדרך שבה נערך המסמך.
לא כל פגם טכני יביא בהכרח לביטול הצוואה. במקרים מסוימים החוק מאפשר לבית המשפט לקיים צוואה על אף פגם שנפל בה.
אולם לפגם צורני עשויה להיות משמעות ראייתית גדולה במיוחד כאשר הוא אינו עומד לבדו.
פגם בחתימה, למשל, עשוי לקבל משמעות אחרת לחלוטין אם מתברר במקביל שהמצווה היה במצב רפואי קשה, שהנהנה היה מעורב בהליך ושאין תיעוד ברור של נסיבות החתימה.
העילה החמישית: אונס, איום, תחבולה או תרמית
צוואה אמורה להיות ביטוי לרצונו החופשי של המצווה.
כאשר הוראה בצוואה נעשתה כתוצאה מאיום, כפייה, תחבולה או תרמית, ניתן במקרים המתאימים להביא לפסילתה.
גם כאן, הבעיה המרכזית היא בדרך-כלל ראייתית.
המצווה כבר אינו בחיים ואינו יכול לספר לבית המשפט מה אירע.
לכן יש חשיבות רבה לתכתובות, הודעות, הקלטות, מסמכים, עדים וראיות נסיבתיות.
ומה לגבי צוואה הדדית?
כאשר קיימת צוואה הדדית קודמת של בני זוג ולאחר פטירת אחד מהם נערכה צוואה חדשה, מתעוררות שאלות נוספות ומורכבות.
במקרים כאלה יש לבדוק, בין היתר, מתי נערכה הצוואה ההדדית, מה קבעה, האם בן הזוג שנותר בחיים כבר קיבל רכוש מכוחה, ומהן הוראות הדין החלות על האפשרות לשנות את ההסדר.
זהו תחום שבו בדיקה של נוסח הצוואות עצמן ושל לוח הזמנים המשפטי היא חיונית.
הדבר החשוב ביותר: בית המשפט אינו בוחן כל עובדה בחלל ריק
בתיקי התנגדות לצוואה כמעט לעולם אין "ראיית זהב" אחת שמכריעה את התיק.
בדרך-כלל מדובר בפאזל. מצב רפואי. תלות. בידוד. שינוי פתאומי של צוואה. מעורבות של אחד היורשים. היעדר תיעוד. סתירות בעדויות. התנהלות חריגה לפני ואחרי עריכת הצוואה.
כל אחד מהפרטים בפני עצמו אולי אינו מספיק. אבל המשפט מכיר בכך ש"חוטים" ראייתיים שונים יכולים להישזר יחד וליצור תמונה כוללת המלמדת שהצוואה אינה משקפת רצון חופשי ואמיתי. עיקרון זה קיבל ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון.
לכן אחת הטעויות הגדולות ביותר היא לבחון עילה אחת בלבד ולהחליט לפיה אם "יש תיק" או "אין תיק".
צריך לראות את המכלול.
אילו ראיות כדאי לאסוף?
ככל שהבדיקה מתחילה מוקדם יותר, כך ניתן לעיתים לשמר יותר ראיות.
בין החומרים שכדאי לבדוק:
• הצוואה הנוכחית וכל צוואה קודמת.
• מסמכים רפואיים סמוך למועד עריכת הצוואה.
• מסמכים הנוגעים למצבו התפקודי של המצווה.
• תכתובות WhatsApp, מיילים ומכתבים.
• דפי חשבון ומסמכים כספיים, כאשר הם רלוונטיים.
• פרטים של בני משפחה, שכנים ומטפלים שהכירו את המצווה בתקופה הרלוונטית.
• מידע על זהות עורך הדין שערך את הצוואה ועל נסיבות הפנייה אליו.
• תיעוד של הקשר בין המצווה לבין בני המשפחה לפני עריכת הצוואה.
• מסמכים המלמדים על פעולות שנעשו על ידי מי שנהנה מהצוואה.
לעיתים פרט שנראה בתחילת הדרך שולי הופך במהלך המשפט לראיה מרכזית.
מה הסיכויים שהתנגדות לצוואה תתקבל?
זו כמובן אחת השאלות הראשונות שלקוח שואל - ובצדק.
אין תשובה של אחוזים המתאימה לכל המקרים.
בתי המשפט יוצאים מנקודת מוצא שיש לכבד את רצונו של אדם כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו. לכן העובדה שצוואה נראית "לא הוגנת" אינה מספיקה.
הסיכוי תלוי בעיקר בשלושה דברים:
ראשית, האם קיימת עילה משפטית אמיתית.
שנית, מה איכות הראיות שניתן להביא להוכחתה.
ושלישית, כיצד מתחברות הראיות זו לזו לכדי תמונה כוללת.
לפעמים תיק שנראה בתחילה חלש מתחזק מאוד לאחר קבלת תיק רפואי, חקירת עדים או חשיפת מסמכים.
ומנגד, חשד משפחתי עמוק אינו תמיד הופך לראיה משפטית.
לכן לפני הגשת התנגדות אני ממליץ לבצע הערכת מצב מסודרת ולא להגיש הליך רק משום שתוצאת הצוואה מאכזבת.
התנגדות לצוואה אינה חייבת להסתיים בפסק דין
זו נקודה חשובה שלעתים אינה מקבלת מספיק תשומת לב.
הליכי התנגדות לצוואות רבים אינם מסתיימים דווקא בפסק דין שקובע באופן חד-משמעי מי "ניצח".
עצם הגשתה של התנגדות מבוססת ומקצועית משנה לעיתים את מאזן הכוחות בין הצדדים.
לאחר החלפת כתבי הטענות, קבלת מסמכים, חשיפת ראיות ולעיתים גם לאחר שבית המשפט משמיע את התרשמותו הראשונית, הצדדים מבינים טוב יותר את הסיכונים שלהם.
במצב כזה ניתן לעיתים להגיע להסכם פשרה או להסדר חלוקת עיזבון שמאפשר לכל הצדדים לקבל תוצאה ודאית, במקום להמשיך בהליך ארוך ויקר שתוצאתו אינה ידועה מראש.
גם גישור הוא כלי משמעותי בסכסוכי ירושה, בפרט כאשר לצד המחלוקת המשפטית קיימים יחסים משפחתיים שראוי לנסות לשמר.
מניסיוני בניהול הליכי התנגדות לצוואות, לעיתים דווקא הכנה יסודית וניהול נחוש של ההליך הם שיוצרים את התנאים לפשרה טובה.
פשרה אינה בהכרח ויתור. לעיתים היא התוצאה הנכונה והמשתלמת ביותר ללקוח.
טעויות שכדאי להימנע מהן
הטעות הראשונה היא לחכות.
לאחר שניתן צו קיום צוואה, הדרך המשפטית מורכבת יותר.
הטעות השנייה היא להגיש התנגדות כללית המבוססת על תחושות בלבד.
הטעות השלישית היא להתמקד רק במצבו הרפואי של המצווה ולהתעלם מיתר נסיבות עריכת הצוואה.
והטעות הרביעית היא לחשוף מראש טענות מבלי לחשוב על הראיות שיידרשו כדי להוכיח אותן בהמשך.
הליך התנגדות לצוואה הוא בראש ובראשונה הליך של ראיות ואסטרטגיה.
חושדים שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח?
כדאי לבדוק את הדברים לפני שמסיקים מסקנות - אך גם לפני שמאוחר מדי לפעול.
בדיקה מקצועית צריכה להתחיל בקריאת הצוואה וכל צוואה קודמת, להבין את הרקע המשפחתי והרפואי, לברר כיצד נערכה הצוואה, מי היה מעורב בה ומה ניתן להוכיח.
אני עוסק בדיני צוואות וירושה ובייצוג בהליכי התנגדות לצוואות, לרבות ניהול הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובהליכי ערעור.
במקרה שבו קיימת צוואה שמעוררת סימני שאלה, ניתן לפנות אליי לבחינה ראשונית של המסמכים והנסיבות ולבדוק האם קיימת עילה ממשית לנקיטת הליך משפטי.
הבדיקה הראשונית חשובה במיוחד מפני שלעיתים ההבדל בין חשד בלבד לבין תיק משפטי מבוסס נמצא בפרטים הקטנים.
עו"ד ונוטריון אילן גולדנברג
המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו ולראיות הקיימות בו.